<h1>העיטור אות ח' חלוקת קרקעות</h1>
<h2>דף מב:</h2>
גרסינן בפרק האיש מקדש אמר רב נחמן אמר שמואל יתומין שבאו לחלוק בנכסי אביהן בית דין מעמידין להן אפטרופוס ובוררין להן חלק יפה ואם הגדילו יכולין למחות כדאיתא בחלוקת השותפין. ואמר רבא אמר רב נחמן האחין שחלקו הרי הן כלקוחות פחות משתות נקנה מקח יתר על שתות בטל מקח שתות קנה ומחזיר אונאה אמר רבא הא דאמרת פחות משתות נקנה מקח לא אמרן אלא דלא שוו שליח אבל שוו שליח אמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי. והא דאמרת שתות קנה ומחזיר אונאה לא אמרן אלא דלא אמור נפלוג בשומא דבי דינא אבל אמור נפלוג בשומא דבי דינא לא דהא תנן שום הדיינין שפיחתו שתות או שהותירו שתות מכרן בטל ורבא לטעמיה דאמר הלכה כחכמים. אבל בנוסחא דרבינו שלמה גריס אבל אמור נפלוג בשומא דבי דינא קיים כרבן שמעון בן גמליאל. והא דאמרן יתר משתות בטל מקח לא אמרן אלא במטלטלין אבל במקרקעי אין אונאה לקרקעות. ובמקרקעי נמי לא אמרן אלא דפלוג בעילויא אבל פלוג במשחתא לא כרבא דאמר רבא כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפילו פחות מכדי אונאה חוזר. וכתב רבינו אלפס מהא שמעינן לא אונאה ולא בטול מקח. ואיכא נוסחא דגרסי הא דאמרן יתר משתות בטל מקח (ו)לא אמרן אלא דלא אמור נפלוג בשומא דבי דינא כו' שתות קנה ומחזיר אונאה לא אמרן אלא במטלטלי ואנן כתבינן במכירת קרקעות מאי דסבירא לן.
ומסתברא דרב נחמן דאמר (קידושין מ"ב:) הרי הן כלקוחות לגבי אונאה הוא דקאמר דלית להו דינא דשום הדיינין אבל לגבי חלוקתן יורשין הוו כדקיימא לן לעיל כרב (ב"ב ק"ז.) דאמר בטלה מחלוקת דבכולהו נוסחי גרסינן יורשין הוו ולא גרסינן כיורשין דמו וליתה להא דאמר רבי יוחנן (גיטין כ"ה. וש"נ) האחים שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל דקימא לן יורשין הוו ואי נמי הלכתא כותיה לאו משום דאין ברירה אלא משום דלחומרא אי נמי בתחלתה כדאיתא התם (בגיטין כ"ה.) הלכך האי קושיא דמקשינן התם (גיטין מ"ח.) לדידן דסבירא לן דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי כריש לקיש וסבירא לן דלקוחות הן לא משכחת לה דמייתי ביכורים אלא חד בר חד ליתה דיורשין הוו ולא לקוחות ואין מחזירין זה לזה ביובל והלכתא כריש לקיש דאמר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי בכל פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש דאי איתה להאי טעמא דאמר רבינו יעקב דהלכה כרבי יוחנן גבי יובל ושדה אחוזה [וביכורים שאני] כי אקשינן בבבא בתרא (קל"ו:) גבי מכר הבן בחיי האב והא איפלגו בה חדא זימנא לישני ליה אצטריך משום דכתיב ולביתך והא דקשיא מאי טעמא לא אייתי תנאי מהא דהחובל בדין יום או יומים מסתברא משום דאיכא למימר אפילו לריש לקיש דאמר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי מודה בעבד דכקנין הגוף דמי הואיל ואי מית כליא קרנא וכי פליגי בקרקע פליגי ומשום הכי אייתי ליה הכא תנאי דפליגי בקרקע וכי איתיה בהחובל (ב"ק פ"ט. וב"ב נ'.) דאיירי בעבד מייתי פלוגתא דעבד כדאשכחן גבי ספק וודאי דמייתי מידי דדמי ליה היכא דמעיקרא ספק והדר ודאי מייתי ליה נמי הכי (חולין י'.) והיכא דמעיקרא ודאי והדר ספק מייתי ליה נמי הכי (פסחים ט'.) הכא נמי לא שנא והלכך יורשין הוו וכו' ויש ברירה וכי פסקינן בביצה (ל"ז:) הלכה כרבי אושעיא הני מילי בדרבנן במאי דפליגי אבל בדאורייתא לא פסקינן דלא איירי בה וקימא לן כדאיתא בעירובין (ל"ז:) דמאן דאית ליה ברירה לא שנא בדאורייתא ולא שנא בדרבנן.
<h2>דף סה:</h2>
גרסינן בפרק האומר לחבירו מר זוטרא ורב אחא סבא בריה דרב מרי בר אישן פלוג נכסייהו בהדי הדדי אתו לקמיה דרב אשי אמרו ליה על פי שנים עדים אמר רחמנא דאי בעו למהדר לא מצו הדרי בהו ואנן לא הדרינן וכו' ואמר להו לא איברו סהדי אלא לשקרי, וכן הלכתא.
